משהו סבבה לגמרי לבינתיים

מחזה קצרצר ורגוע בנוגע לגאולה
מפרי עטה של ענת

הדמויות:
אורי- בת 29

22 שירי, אחותה- בת

דוד, בעלה- בן 27

צלצול בדלת* שירי פותחת*

שירי:

! יפים שלי

הם מתחבקים

אורי:

מה שלומך מתוקה?

שירי:

?little babyמצוין- מה אתכם? ומה שיותר חשוב- מה שלום ה

*מתקרבת עם הראש אל הבטן של אורי ושמה עליה יד*

Hello little baby!

לאחר רגע מתרוממת- שמחה ומחייכת

וואי- איזה כיף שבאתם. איזה כוס תה אולי?

דוד:

…וואללה- כוס תה זה רעיון מצוין. אני רואה- חיי רווקות בעיר הגדולה ממש עשו ממך מארחת למופת

שירי:

…כן- תודה- אני משתדלת. אולי אתם רוצים גם לשבת. כחלק מהאירוח אני יכולה להציע לכם כמה מקומות ישיבה מאוד נוחים

היא מחייכת והולכת לעשות תה

אורי ודוד מתיישבים

דוד:

איך אני אוהב את אחותך הגנובה

אורי:

(שקטה- לאחר הרהור )

אז מה אתה חושב?

דוד:

(מסתכל עליה ארוכות )

עכשיו לפתוח?

שירי:

*נכנסת עם המגש *
לפתוח מה?

*שתיקה*

לא משנה. וואי- אחותי- את לא מאמינה איזה קטע מטורף קרה לי היום
(רואה שאורי עדיין בוהה)
את לא איתי בכלל- הא? מה קרה?

(אורי לא עונה - היא עדיין בהרהורים)

דוד- מה קרה? בוא’נה- אתם מדאיגים אותי- משהו רציני?

אורי:

( מתעוררת קצת- לדוד )

אתה מבין- פתאום אני חושבת על זה ואני קולטת שזה ממש כבד- בקטע של ממש

דוד:

(לאחר מחשבה )

כן …

שירי:

אולי תשתפו אותי קצת ?

אורי:

(לדוד) כן

( ואז מחייכת- לשירי ) עזבי אותך אחותי- שטויות של נשואים

שירי:

(שנאחזת בחיוך של אחותה) מה את אומרת- שטויות בקטע של בעיות וכאלו-הא?

תגידי- אם אתם נפרדים- איכפת לך שאני אתחיל עם דויד

אורי:

(מחייכת) כן!

שירי:

כן- אני מבינה. בעלך לשעבר וזה ומצד שני אחותך והכול- אבל- באמת- הבחור הזה יותר מדי מציאה שאוכל להתעלם מזה… את מבינה בוודאי…

אורי:

את צודקת- אני מבינה אותך לגמרי. זה גם יחסוך כל מיני הוצאות מיותרות. זאת באמת מחשבה נבונה- אני גאה בך אחותי.

דוד:

(משועשע לגמרי)

תראו בנות- אני אמנם שמח שאתן לא רבות עליי באלימות ושהכול ברוח טובה- אבל למה שבכל זאת לא נארגן פה איזו תחרות קטנה- משהו עם בוץ אולי?

שירי:

אני שמחה שלא באמת נכנסתם לכבדות.

( קמה )

אורצ’וק- את לא מעשנת- אבל דוד- אולי אפשר להציע לך איזה ג’וינט?

דוד:

את יודעת מה- אולי זה באמת רעיון טוב .

(שירי יוצאת. דוד מסתכל על אורי ארוכות. היא שוב בהרהורים)

אני לא לגמרי מסכים עם הבחירה בכבדות. זאת עדיין בחירה איך להסתכל על זה.

אורי:

נשמה יפה שלי- אתה בכלל קולט מה קורה כאן? אנחנו זה אני ואתה- כמו שאנחנו, כל הקטע של הסבבה והשמחה והאהבה. אבל הנה פתאום אנחנו כבר לא ילדים- אנחנו עולים כיתה. ומדובר פה בקטע רציני לגמרי. מה זה לגמרי, סוף הדרך. אתה קולט? אני יודעת שאני ממש בקושי

ולא משנה מה- אני הכי שלמה שבעולם ומדהים לי מה שקורה- אבל פתאום אני חושבת לשניה על מה המשמעות של האחריות הזאת ואני כמעט נופלת.

דוד:

מה שאני יודע- זה שלא משנה מה- הכול יקרה בצורה הכי טובה והכי יפה שיכולה להיות. וזה מה שמחזיק אותי שלם. אז אני לא מעכל את זה- אין מצב בכלל לעכל את זה עכשיו. אבל מה שאני אומר- זה שלדעתי- גם לא צריך למהר ולהכריח את עצמנו בכוח לעכל את זה- כשזה יבוא זה יבוא מעצמו. ואנחנו בינתיים יושבים וחושבים יותר מדי ונכנסים לכבדות יותר מדי ליד כל מיני אחיות חמודות… (אורי מחייכת, שירי נכנסת)

Speaking of which…

שירי:

בקיצור- את לא מאמינה מה קרה לי היום, אחותי, אני הולכת לי לתומי ברחוב- פתאום נטפל אליי איזה משוגע. חשבתי סתם- עוד אחד בקטע של להחזיר בתשובה, להתעורר להתעורר- הגאולה מתקרבת! כל מיני כאלו

ואז הוא בא אליי- ויעני- מסתכל לי בתוך העיניים ואומר משהו כמו ״יש לו כבר גוף- נכון?״ ואני- כאילו- ״מה?!?״ ואני הולכת והוא מתחיל לשיר

איך שאני הולכת ״משיח משיח משיח.״ ואשכרה נכנס לאקסטזה. באמת שבזמן האחרון יש יותר מדי משוגעים בעיר הזאתי. איזה קטע .

(בשיא ההתלהבות היא מדליקה את הג’וינט. דוד ואורי מסתכלים אחד על השניה)

אורי:

כן- הא…

דוד:

(עדיין עם המבט על אורי)

שירי מותק- אולי נצא למרפסת עם השאכטה?

שירי:

.honeyוואללה- שכחתי כמעט את אחותי ההרה והתינוק המתוקי- איפה הראש שלי לפעמים… יאללה בוא נצא- סליחה

(היא נותנת לאורי נשיקה על המצח. אורי מחייכת. שירי ודוד יוצאים )

*אורי נשארת לבד- שוב שוקעת בהרהורים. היא אוספת את הרגליים לישיבה מזרחית- שמה את הידיים על הבטן ועוצמת עיניים. לאחר זמן מה עולה חיוך של אושר על שפתיה. עדיין עם עיניים עצומות היא יושבת ככה עם החיוך זמן מה.*

אורי:

(מתוך שלווה אינסופית- בשקט)

אני אוהבת אותך כל כך

(לאחר רגע של שתיקה על הבמה- דוד ושירי נכנסים. שירי מרוגשת ביותר- נראה שדוד סיפר לה משהו)

שירי:

(לאורי) ברצינות

אחותי- קודם כל ולפני הכול- עד כמה את בקטע?

אורי:

באיזה קטע?

שירי:

של להאמין לזה.

אורי:

(מחליפה מבט עם דוד- לאחר פאוזה)

אחותי- יש פה איזה קטע- אני לא יכולה להתעלם מזה…

שירי:

וואו- אני פשוט לא מאמינה… איזה חבל על הזמן של סרט זה… בואי’נה אחותי- עכשיו כל מיני דברים קטנים כאלו מתחילים פתאום להתחבר לי ואני- כאילו- בשוק טוטאלי

דוד:

מה שחשוב עכשיו ספציפית- נראה לי- זה להישאר רגועים- קודם כל. כי מאוד מאוד בקלות אפשר לאבד את הראש בכל הסיפור הזה. ואנחנו פה- אחרי הכול- בשביל לשמור אחד על השני

שירי:

פתאום אני גם נזכרת אז- כשהלכנו להילרית הזאת- את זוכרת- אשכרה היא נגנבה לגמרי מהבטן שלך…

ואני אמרתי שהיא מוזרה… וואי- אני פשוט לגמרי לגמרי לא מאמינה

spooky... והאיש הזה היום- בוא’נה- אני פתאום חושבת על זה. איך- מה?? אשכרה זה

וואו…

רגע- אבל מה בדיוק היה עם הרב הזה? איך פגשתם אותו בכלל? מי הוא- מישהו רציני?

אורי:

פגשנו אותו השבת בבית כנסת- הוא הזמין אותנו לשבת אצלו. איזה איש מדהים… מקובל מאוד רציני… היה לו כמה דברים להגיד

שירי:

(וקוטעת אותה קצת)

ואי- אחותי- אני רואה אותך ככה רגועה ואני עוד יותר נגנבת. וואו… אני בטח הייתי מתה או משהו

אורי:

(מחייכת )

לא- למות זה בהחלט לא בא בחשבון כאן…

שירי:

אני שמחה שעישנו עכשיו- אחרת בטח הייתי מתעלפת . אשכרה- לא פחות ולא יותר- אחותי שלי… מה שבעצם עושה אותי דודה…

( לא יכולה להתאפק וצועקת )

אההה!!! דודה!!!! עזבו- אני לא מסוגלת בכלל לחשוב על זה- זה זורק אותי ללופים מטורפים לגמרי

אבל תגידו- אתם לא חושבים שאני לא יודעת- זה לא קצת אולי תמימות מדי- פשוט לקבל את זה ככה?

אורי:

(לאחר מחשבה)

אחותי- אני פשוט מרגישה משהו. אני לא יודעת איך אני יכולה להסביר את זה כי זה נורא סובייקטיבי- אבל אני מאמינה שאפשר לדעת.

דוד:

(לאחר מחשבה)

אני חושב שאולי באיזשהו מקום ידענו כבר מההתחלה אבל ת’אמת- גם אם לא זה פשוט יותר מדי דברים- והכול ביחד והכול הכול …

אורי:

(שקטה ומחייכת- לדוד )

אני כל כך שמחה שפגשתי אותך ואני כל כך שמחה שאנחנו פה ואני כל כך כל כך אוהבת אותך

* דוד מתקרב אליה והם מתחבקים בשקט*

דוד:

אני אוהב אותך עד אינסוף. ושנינו- הרי- יודעים שהכול יהיה מדהים .

(רגע של שקט )

שירי:

אשכרה הגאולה מתקרבת